העילות לקיומו של משפט חוזר 

העילות לקיום משפט חוזר העילות בדין לקיומו של משפט חוזר קבועות בסעיף 31 (א) לחוק בתי המשפט (נוסח חדש) תשמד – 1984:

 "נשיא בית-משפט העליון או המשנה לנשיא או שופט אחר של בית-משפט עליון שקבע לכך הנשיא רשאי להורות כי בית משפט העליון או בית משפט מחוזי שייקבע לכך יקיים משפט חוזר בענין פלילי שנפסק בו סופית , אם ראה כי נתקיים אחד מאלה:

 1 בית משפט פסק כי ראייה מהראיות שהובאו באותו ענין יסודה היה בשקר או זיוף ויש יסוד להניח כי אילולא ראייה זאת היה בכך כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון .

 2 הוצגו עובדות או ראיות העשויות לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית-משפט בראשונה , לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון .

3 אדם אחר הורשע בינתיים בביצוע אותו מעשה –העבירה ומהנסיבות שנתגלו במשפטו של אותו אדם אחר , נראה כי מי שהורשע לראשונה בעבירה לא ביצע אותה .

 4 נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות-דין".

הסעיף הנ"ל משקף עמדה נאורה בה חברה מוכנה לשקול מחדש החלטותיה שמא שגתה  ושפיטה נאורה מוכנה לבדוק עצמה שמא נפלה טעות בהרשעת אדם . אין לך דבר הפוגע יותר באמון הציבור בשפיטה מאשר התחושה כי השפיטה סגרה עצמה ונעלה הדלת מפני אפשרות לתקן הרשעה שלא כדין .

אכן כוחה של השפיטה ואיתנותה באים לידי ביטוי בפתיחות ליבה ונכונותה לבדוק עצמה ולהודות בטעותה. סעיף זה על חלופותיו משקף את הצורך לאזן בין שני ערכים מרכזיים: האחד, עניינו, הצורך בהבטחת מנגנון דיוני אשר יאפשר תיקון טעות אשר נפלה בהרשעתו של אדם, כאשר גם השופט אשר הוא בן אנוש עשוי לטעות. ערך זה מבוסס על ההכרה כי לא קיימת מערכת משפט מושלמת שביכולתה לפעול ללא תקלות ולעשות צדק מוחלט.הוא מכיר בצורך באמון הציבור בהכרה עצמית של המשפט את מגבלותיה .

השני, סופיות הדיון. זוהי נקודת מוצא המעוגנת הן באינטרס הציבור כי יהיה סוף להתדיינות והן בצורכיהן של המערכת השיפוטית ושל מערכת האכיפה הפלילית לשרת את עניינם של נאשמים אחרים הממתינים לברור משפטם. ערך זה שואב כוחו גם מן האינטרס החינוכי וההרתעתי שביסוד פסק הדין.

אכן, משפט חוזר הינו החריג ולא הכלל, אין הוא בבחינת ערעור נוסף אלא מהווה מוסד מיוחד המאפשר לבחון פעם נוספת פסק דין פלילי סופי מקום שהאיזון הראוי בין השאיפה לאמת לבין השאיפה לסופיות הדיון מצדיק זאת. סעיף 31 (א) (2 ) שלשונו: " הוצגו עובדות או ראיות ,העשויות לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית-משפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון " .

על פי סעיף זה בית המשפט בוחן האם הראיות והעובדות החדשות הן בעלות אותו "משקל סגולי" שכשלעצמן או בהשתלבותן עם החומר שהיה בפני בית המשפט יש בה כדי להביא לשינוי תוצאת המשפט, הן צריכות להקים תשתית ממשית המצדיקה חריגה מעקרון סופיות הדיון ולהיות ראיות קבילות בעלות אמינות לכאורית. הכרח הוא כי בית המשפט ישתכנע כי חומר הראיות או העובדות הנטענים יכולים היו אך לא חייבים בוודאות לשנות את תוצאת המשפט לטובת הנידון .

סעיף 31 (א) 4 שלשונו: " נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין" . הביטוי עיוות דין לא ניתן להגדרה או לתיחום, זיהויו והגדרתו ייעשו ממקרה למקרה בהתאם לנסיבותיו . הוא משמש גם מבחן אובייקטיבי הבוחן אם קיים חשש סביר כי הפגיעה בזכויות הנאשם השפיעה על שקול-הדעת השיפוטי במובן זה שעקב הפגם, גדלה הסבירות להרשעת שווא . מבחן זה , פורש כמבחן הסתברותי תוצאתי הבוחן את היחס בין הפגם לבין אפשרות של שינוי בתוצאת המשפט . יש המגדירים סעיף זה כסעיף סל אשר בא להרחיב את גדרי סמכותו ושיקול דעתו של בית המשפט בבואו להחליט בבקשה לקיומו של משפט חוזר.

אין הוא גורע מעקרון סופיות הדיון של פסק הדין אלא התיר בידי בית המשפט להתחשב בקיומן של נסיבות מיוחדות שהמחוקק לא יכול לחזותן מראש עת קבע את נוסחו המקורי של הסעיף . לשון אחרת עניינה של הוראה זו הוא מתן היכולת לבית המשפט להשקיף במבט "על" על ההליך כולו ולאתר פגמים אשר עלולים לכלול, בנסיבות מסוימות כשל בייצוג. על בית המשפט הבוחן את הבקשה למשפט חוזר לבחון אם ישנו חשש ממשי לעיוות הדין בהרשעה.

לסיכום . לאלה מאיתנו הרואים עצמם נפגעים מגזר דין שנבע מהסיבות המצוינות בסעיף 31 על סעיפי המשנה שלו , אפשר להגיש בקשה למשפט חוזר , יש לעשות זאת בזהירות ואחריות שכן מעטות הבקשות שנענות למשפט חוזר וגם כאשר יש משפט חוזר לא תמיד התוצאה משתנה מההליך הראשון .